תקשורת טובה וחשובה

בגישתו של אדלר יקירנו למדנו שאין ויכוח על 3 הבת'ים: בריאות, בטחון ובטיחות.

אבל מה עושים כשזה לא בדיוק שם וכשזה בתחום האפור?

כשהצעירה שלי צריכה לשים רטיה על העין היפה, אבל העצלה?

ואיך מסבירים לילדה כה צעירה את המחירים וההפסדים לטווח הארוך?

אז תיווכנו, הכלנו, הראינו, הרופא הסביר, התייעצנו עם אנשי מקצוע, צחקנו, כעסנו, קנינו מכל מיני סוגים ודוגמאות, ולפרקים גם שיחררנו ובקיצור.. נראה שניסינו הכל!

כל פעם כזו אמנם נתנה לה מוטיביציה, אבל רק לכמה ימים וחוזר חלילה.

המצוקה והתסכול שלנו שתבין שזה רק בשבילה ולטובתה בעתיד, והסירוב וההתמודדות שלה עם מבטים ושאלות הסובבים רק הלכו וגברו במהלך השנים.

ואתמול.. אחרי כמה ימים של כעס ומרדף שכנועים בלתי פוסק, היא ניגשה וביקשה עזרה והתייעצות.

זו אמנם אינה הפעם הראשונה ולא ברור לכמה זמן זה יחזיק,

ולמדנו גם על 3 הא'

אופטימיות שיהיה טוב ועשינו ככל שיכולנו

אמונה שהפעם זה יהיה שונה

אומץ לעשות שינוי ולחשב שוב מסלול מחדש

ואם גם הפעם לא יצליח.. לפחות הרווחנו יחסים טובים ועוד כמה חיבוקים ולב מלא באהבה😍

חוגים.. לוותר או להכריח?

רבות אנו שואלים את עצמנו כהורים מה נכון.

מתי אנחנו צריכים לוותר ולהרפות ומתי להתעקש שימשיכו ויתמידו?

האם הפעם נכון להכריח אותם שישארו על מנת ללמד את ילדינו מחויבות מהי? ואיך נעביר להם את הערך החשוב מחויבות אם לא דרך התמדה?

או האם הפעם נכון לוותר? כי החוג הפך למעמסה? עלינו/על ילדינו. וההתלהבות לאט לאט פחתה וכל שבוע ויכוח מחדש.

האם נכון לוותר מדי פעם על שיעור או שככה נפתח פתח לשבוע הבא ושוב הם לא ילכו?

הסוגיה מעסיקה רבים מאיתנו לא מעט.

אדלר יקירנו לימד אותנו כי היחסים הטובים במשפחתנו הם מעל לכל.

דרך תקשורת טובה, התייעצות, תיאום ציפיות ומלא עידוד ולעיתים גם בעזרת בקשת עזרה כשקצת אבדה דרכנו, נוכל להגיע למה שמתאים לנו ולילדינו.